פרקוגניציה - מחקר ניסיוני וספקנות מדעית

המונח פרקוגניציה מתאר טענה ניסיונית בפסיכולוגיה ובחקר התפיסה, שלפיה אדם מסוגל לתפוס, לחוש או לקבל מידע עובדתי על אירועים אקראיים עתידיים בטרם התרחשותם בפועל, ללא הסתמכות על מידע מוקדם, רמזים גלויים בסביבה, ניסיון קודם או תהליכי הסקה הסתברותיים. בדיון המדעי והפסיכולוגי, תופעה זו נבחנה במסגרת מחקרים ניסיוניים מבוקרים במטרה לבדוק אם קיימת השפעה מסוג הקלה רטרואקטיבית על תגובות אנושיות בהווה. בשנת 2011 פרסם הפסיכולוג דאריל בם (Daryl Bem) סדרת ניסויים בכתב העת המדעי Journal of Personality and Social Psychology, שבה דיווח על תשעה ניסויים שנערכו בהשתתפות למעלה מאלף נבדקים בתנאי מעבדה מבוקרים.

בניסויים המדווחים של בם משנת 2011, הנבדקים נדרשו לבצע משימות ממוחשבות שונות במעבדה, ובהן משימות זיכרון וזיהוי תמונות. בחלק מהמשימות הופעלו הגירויים האקראיים – כגון אימוני זיכרון ממוקדים או הצגת דימויים בעלי מטען רגשי – על ידי מערכת המחשב רק לאחר שהנבדקים כבר ביצעו את תשובתם המקורית. בם דיווח במאמרו על קיומה של השפעה רטרואקטיבית מובהקת סטטיסטית, שלפיה ביצועיהם של הנבדקים הושפעו מאירועים אקראיים שהתרחשו בלעדית לאחר מתן התגובה. פרסום זה עורר דיון נוקב בקהילה המדעית הבינלאומית בנוגע לשיטות הניתוח הסטטיסטי, לגודל האפקט ולשיטות המחקר הניסיוני בפסיכולוגיה.

בהמשך לדוח המקורי משנת 2011, בשנת 2015 פורסם מחקר מטא-אנליזה מקיף מאת דאריל בם, פטריציו טרסולדי, תומאס ראביירון ומייקל דוגאן בכתב העת המדעי בגישה פתוחה F1000Research. המטא-אנליזה ניתחה מאגר נתונים שכלל 90 ניסויים שנערכו ב-33 מעבדות מחקר שונות ברחבי העולם. מחברי הסקירה דיווחו כי בחישוב המקובץ של מאגר הנתונים שנבדק על ידיהם נרשמה תוצאה סטטיסטית מצטברת חיובית קטנה. דיווח זה מתעד את מסקנותיהם המדווחות של מחברי המטא-אנליזה לגבי המאגר שנאסף מן המעבדות, ואינו מהווה קביעה עובדתית מדעית מוסכמת בדבר קיומה של התופעה בטבע.

מנגד, בשנת 2012 פרסמו החוקרים סטיוארט ריצ'י, ריצ'רד וייסמן וכריסטופר פרנץ' בכתב העת המדעי PLOS ONE דוח המפרט שלושה ניסיונות שחזור עצמאיים ומבוקרים בתנאים קפדניים. המחקרים שנערכו בשלוש מעבדות אקדמיות נפרדות (אוניברסיטת אדינבורו, אוניברסיטת הרטפורדשייר ומכללת גולדסמית'ס בלונדון) התמקדו במטרה לשחזר באופן ממוקד את ניסוי 9 מדיווחו המקורי של בם משנת 2011, שעסק בהקלה רטרואקטיבית של זיכרון. שלושת ניסיונות השחזור העצמאיים, שכללו מדגם מקובץ של 150 נבדקים (n = 150), נכשלו בשחזור התוצאה המדווחת והניבו מדד מובהקות של p = .83, המשקף תוצאה שלא הייתה מובהקת סטטיסטית ולא תמכה באפקט הזיכרון הרטרואקטיבי המדווח.

לסיכום, הספרות המדעית המאושרת שנבדקה מציגה תמונה מורכבת של ממצאים מנוגדים בקהילה המדעית: מחד, מחברי המטא-אנליזה בכתב העת F1000Research מדווחים על אפקט חיובי מצטבר קטן בתוך מאגר הנתונים שנאסף מ-33 מעבדות מחקר; מאידך, ניסיונות שחזור עצמאיים ומבוקרים שנערכו בשלוש מעבדות נפרדות ופורסמו בכתב העת PLOS ONE הראו כי הניסוי הממוקד לא הניב תוצאה מובהקת סטטיסטית (p = .83), ובכך לא תמכו בטענה לקיומו של אפקט זיכרון רטרואקטיבי.